הכינרת היא מאגר המים הטבעיים החשוב בישראל
זהו אגם המים המתוקים הנמוך בעולם והיחיד בארץ. הכינרת היא גם מאגר המים העילי הגדול בארץ, וניתן לאגור בה כ-710 מלמ"ק. זהו נפח המים בין הקו האדום העליון (בגובה 208.80 מטר מתחת לפני הים) לבין הקו האדום התחתון (בגובה 213 מטר מתחת לפני הים). אורכה של הכנרת 21 ק"מ, רוחבה 12 ק"מ, היקף חופיה 57 ק"מ ושטחה 167 קמ"ר. עומקה המכסימלי של הכנרת - 44 מ' (במפלס מרבי) והממוצע - 25 מ'. נפח המים בכנרת 4,300 מלמ"ק במפלס מרבי ו - 3,600 מלמ"ק במפלס מינימלי של 213- מ'.
בשנת 2003 הופקו מהכינרת 503.1 מלמ"ק מים, שהיוו 59% מכלל המים העיליים שהופקו באותה שנה (מי הנחלים היוו 27% ומי המעיינות 14%). בשנת 2004 הופקה כמות שיא של כ- 550 מלמ"ק מהכינרת. בשנה ממוצעת מופקים מהכנרת כ 420 מלמ"ק מים המהווים 20-27% מהתצרוכת הכוללת בישראל. כ- 55 מלמ"ק מסופקים לממלכת ירדן בהתאם להסכם השלום שנחתם ב 1994, כ- 45 מלמ"ק מסופקים לטבריה ולצריכה מקומית מסביב לכנרת והיתר נשאב למוביל הארצי.
השטח שממנו נקווים המים לכינרת נקרא בשם אגן ההיקוות של הכינרת
אגן ההיקוות מתפרש על שטח של כ-2,730 קמ"ר וכולל את המורדות המערביים של הר החרמון, המורדות הדרום מזרחיים של הרי הלבנון, עמק עיון, הגליל המזרחי, רמת הגולן ועמק החולה. כרבע משטחו של אגן ההיקוות נמצא בתחום לבנון. באגן ההיקוות אוכלוסיה קבועה של כ - 200 אלף נפש ב - 25 רשויות מקומיות, 3 ערים (קרית שמונה, צפת וטבריה), 6 מועצות אזוריות ו - 16 מועצות מקומיות. אופי אגן ההיקוות הינו בעיקרו חקלאי (מטעים, גידולי שדה, בריכות דגים ופורלים, רפתות ושטחי מרעה). הפעילות האנושית והחקלאית מהווים את מקורות הזיהום העיקריים לכנרת. זיהום תעשייתי באגן היקוות הכנרת כמעט שאינו קיים.
מפת אגן ההיקוות
הכינרת ניזונה בעיקר ממי נהר הירדן העליון ואגן ההיקוות שלו, מנחלי החרמון והגולן ומהמשקעים הזורמים מהרי נפתלי והגליל המזרחי
מקורות המים העיקריים של הכינרת הם שלושת מעיינות הירדן: הדן, שהוא הגדול ביותר התורם 220-250 מלמ"ק בשנה, הבניאס התורם כ- 70-80 מלמ"ק בשנה והחצבני (נחל שניר) התורם כ-100-120 מלמ"ק בשנה. בסך הכול מספקים מקורות אלו כ-390-450 מלמ"ק בשנה. שאר המים מקורם בנחלי הגולן (בעיקר משושים, יהודיה ודליות) ובנחלי הגליל (ביניהם נחל עמוד, צלמון ודישון). מקור מים נוסף הוא גשם היורד ישירות על האגם, שכמותו מוערכת בכ-70 מלמ"ק בשנה בממוצע. בתקופת הקיץ מתאדים מי הכינרת בכמות של סנטימטר אחד בממוצע ליום. סה"כ האובדן לאידוי הינו כ-280 מלמ"ק בשנה.
מאזן המים של הכינרת
מפלס הכינרת
מאז הקמתו של סכר דגניה ב-1932 נקבע מפלס הכינרת באופן מלאכותי בעזרת שאיבות ישירות והגלשות בסכר דגניה. הקו האדום העליון (מפלס התפעול העליון) (208.80- מ') נקבע על מנת למנוע הצפות בחופי הכינרת, ואילו הקו האדום התחתון (מפלס התפעול התחתון) נקבע בשל הסיבות הבאות:
(1) חשש לעליה חריפה במליחות מי האגם.
(2) חשש מפני שחרור זרחן מהקרקעית, עליה בריכוז הזרחן אשר יגרום להתפתחות אצות מהירה (אאוטרופיקציה) והפרת האיזון האקולוגי באגם.
(3) נזק כלכלי לפעילות התיירותית מסביב לאגם.
(4) פגיעה בחופי הרחצה ובמעגנים.
(5) בעיות בשאיבת המים למוביל הארצי ולמפעלי ההפקה האחרים.
שאיבת יתר ביחס למים הזמינים בשנים 1992-2000 הביאה לירידת המפלס מהמפלס המכסימלי (208.9-) בשנת 1992 למפלס של 214.87- בדצמבר 2001, המפלס הנמוך ביותר אי פעם. בחורף הגשום של 2003 עלה המפלס למכסימום של 209.72- ובחורף 2004 למכסימום של 208.86- , 6 ס"מ מתחת לקו האדום העליון. משנת 2005, ירד מפלס הכינרת בהדרגה, והגיע בדצמבר 2006 לשפל של 212.27-.
גרף מפלס הכנרת
מי מעיינות מלוחים נכנסים גם הם לכינרת ופוגעים באיכות מימיה
המעיינות המלוחים שמקורם בתמלחות שאריתיות מתקופות גיאולוגיות קדומות בהן התקיימו אגמים מלוחים באזור הכינרת, נובעים בעיקר לאורך חופה המערבי של הכינרת, בכמות של כמה עשרות מלמ"ק בשנה. כ-20 מלמ"ק מתוכם מוטים על פי החלטת רשות המים אל תעלת מוביל המים המלוחים. מוביל זה, אשר הוקם ב-1967, נועד לנתב מי מעיינות מלוחים במיוחד אל נהר הירדן הדרומי, על מנת להוריד את מליחות מי הכינרת. פעולתו הורידה את מליחות הכינרת מ- 400 מג"ל כלוריד לערך ממוצע של 230 מג"ל כלוריד.
ירידת כמות המים הנכנסת לכינרת מביאה לעלייה בריכוז המלח
בשנות ה-90, בשל ירידה בכמות המים הנכנסים לאגם החלה לעלות מליחות האגם והגיעה לשיא של 295 מג"ל כלוריד בדצמבר 2002. אף שמליחות האגם ירדה בחורף 2003 ל- 240 מג"ל, נשאר אוגר המלח כמיליון טון כלוריד. ב 2004 ירד עומס המלח בכינרת לכ- 900,000 טון כלוריד, בעיקר עקב השאיבות המאסיביות מהאגם. רשות המים נוקטת בפעולות נוספות להורדת מליחות הכינרת, כגון שאיבת מים מתוקים במעלה הגליל המזרחי והקטנת הלחץ על התמלחת, קידוחים בכינרת לחשיפת מעיינות מלוחים הנמצאים בתוכה וסילוקם. בעתיד מתוכננת התפלה של חלק ממי המעיינות המלוחים המתנקזים בצפון הכינרת, על מנת להוסיף מים מתוקים למוביל הארצי ולהעלות את רמת הניקיון של הירדן הדרומי.
גרף מליחות
|