Skip Navigation Linksדף הבית > עברית > מקורות המים > אגן ירקון תנינים

רשות המים לשירותך

פנו אלינו
טפסים להורדה
דיווח ספקי מים
מידע נוסף


תכנית האב למשק המים


 אגן ירקון תנינים 

אגן ירקון-תנינים הוא אחד משני המקורות הראשיים של ניצול מי-התהום בישראל. האגן משתרע בין רכס הרי יהודה ושומרון במזרח ובין חוף הים התיכון במערב. בצפון, גובל האגן בעמק יזרעאל ובשולי המורדות הדרומיים של הכרמל. בדרום, גובל האגן בסיני. בחלקו המערבי, מונח אגן ירקון-תנינים מתחת לאגן החוף ומופרד ממנו על ידי סלעים אטימים.
 

להצגת גרף מפלסים בקידוח לחץ על:
מנשה ת/1
פ"ת קדוח נפט
באר שבע תצפית
מפת השתרעות של אגן ירקון תנינים

 
 מפת השתרעות של אגן ירקון תנינים


האגן, בנוי סלעים קרבונטיים קארסטיים וניזון מגשם היורד על מחשופיו החדירים בשומרון וביהודה. הערך הממוצע הרב-שנתי של המילוי הטבעי נאמד בכ-355 מלמ"ק לשנה עם מקדם השתנות של 31%.
התפוקה מהאגן (שאיבה ושפיעת מעיינות) נעה בשלושים השנים האחרונות בין 304 ל-484 מלמ"ק לשנה, להוציא את השנה השחונה של 1998/99 שבה הגיעה התפוקה ל-611 מלמ"ק. כיום מנוצל האגן במאות קידוחים הפרושים לרגלי שדרת ההר המרכזית. מזרחה משם, עובי האקוויפר הפעיל מצטמצם והתולכות נמוכות ואילו מערבה יותר,  יש צורך לקדוח לעומק רב על מנת לחדור את השכבות המכסות את האקוויפר.
איכות המים גבוהה, ריכוז הכלוריד נמוך מ – 300 מג"ל בכ – 85% מכלל המים הנשאבים.

 

תחת גוף המים המתוק באגן ירקון-תנינים מצוי גוף מים מלוח במגע חד.  ניצול מוגבר של אגן ירקון-תנינים עלול לגרום,  בין היתר, לעליית המים המלוחים לשכבות שהיום רוויות במים מתוקים.  בצפון האגן,  נצפתה תופעה זו כתוצאה משאיבת יתר בקידוחים הממוקמים לרגלי שדרת ההר.  בצפון הנגב שואבים משני גופי המים (המתוק והמלוח) במקביל על מנת למנוע את התפשטות המים המלוחים צפונה.

ריכוז החנקה במי התהום נמוך בדרך כלל (5-25 מג"ל). יוצא מכלל זה הוא אזור קלקיליה – טול כרם שבו נמצאו ריכוזי חנקה גבוהים בחלק מהקידוחים, שעלו על 70-50 מג"ל והגיעו לפעמים עד ל-100-145 מג"ל. כתם זיהום קטן יותר נמצא באזור חברון, ובו ריכוזי החנקה הגיעו עד ל-60-80 מג"ל.

 

בטרם הוחל בשאיבה מהאגן התנקזו מימיו דרך שני מוצאיו הטבעיים: עיינות ראש העין שהזינו את נחל הירקון (כ-220 מלמ"ש מים שפירים) ועיינות התנינים (כ-110 מלמ"ש מים מליחים).
התפתחות השאיבה מהאגן לוותה בירידת מפלסים. בד בבד פחתה גם השפיעה במעיינות. עיינות ראש העין יבשו כליל בשנות השישים ואילו שפיעת התנינים ירדה עד ל-25 מלמ"ש. במשך התקופה 1951-91 חלה ירידת מפלסים בשיעור של כ-12 מ', שמשמעותה כרייה של כמיליארד מ"ק מהאוגר.
בחורף 1991/92, שהיה עתיר גשם (כפול מהממוצע), המפלסים חזרו לרמתם בשנות החמישים, עיינות ראש-העין חזרו לשפוע וגברה השפיעה בעיינות התנינים. מאז, שפיעת המעיינות נמצאת במגמת ירידה.

גירסת הדפסה
שלח לחבר
האם דף זה עזר לך?