Skip Navigation Linksדף הבית > עברית > מים וסביבה > המים בכדור הארץ

רשות המים לשירותך

פנו אלינו
טפסים להורדה
דיווח ספקי מים
מידע נוסף


תכנית האב למשק המים


 המים בכדור הארץ 

כדור הארץ נקרא "כוכב הלכת הכחול" מכיוון שבמבט מהחלל הוא נראה בגוון כחול, זאת בניגוד לכוכבי הלכת האחרים במערכת השמש הנראים מהחלל בגווני אדום וירוק. כדור הארץ הוא כחול הודות לשפע המים המצויים על גבי מעטפתו, שהרי האוקיינוסים מכסים כשני שלישים משטח פניו.

הכתמים הלבנים הנראים על פני כדור הארץ הם כיפות הקרח המכסות את שני הקטבים והעננים שבאטמוספרה. שפע המים בכדור הארץ ותכונותיהם המיוחדות מאפשרים את קיומם של בני האדם, הצמחים ובעלי החיים. קיומם של החיים אפשרי רק בטווח הטמפרטורות השורר בכדור הארץ, ובהם המים מופיעים בשלושת מצבי הצבירה: מים נוזלים, אדים וקרח.

המים מצויים בתוך הסלעים כמי תהום, באטמוספרה כאדי מים, בתוך גופם של היצורים החיים (כ - 80% ממשקל גופם של היצורים החיים) וכמובן שבנהרות, באגמים, באוקיינוסים ובקרחונים.


משאב במחסור
רוב המים על פני כדור הארץ אינם ראויים לשימוש האדם בצורתם הטבעית. מי האוקיינוסים המהווים 97.2% מכלל המים בעולם מלוחים מדי, הקרחונים המהווים 2.15% קפואים, את אדי המים שבאטמוספרה, המהווים 0.001% ואת רטיבות המים בקרקע המהווה 0.005% אי אפשר להפיק, מקורות מים מתוקים וזמינים רבים זוהמו או הומלחו. המים הראויים לשימוש האדם הם איפה רק מי אגמים ונהרות ומי תהום שלא הומלחו ולא זוהמו. בכך, המים הראויים לשימוש הם כ 0.25% מכלל המים שעל פני כדור הארץ.
 

חלוקת המים בעולם
חלוקתם של המים על פני הגלובוס אינה אחידה. יבשת אפריקה היא דוגמה קיצונית: בג'ונגלים במרכז היבשת כמות המים רבה ואילו בצפון היבשת ובדרומה מצויים המדבריות היבשים - הסהרה בצפון, והקלהרי בדרום. בעולם מצויות ארצות עשירות במשאבי מים ודלילות באוכלוסייה (סקנדינביה למשל) בצד ארצות הסובלות ממחסור במים בהן אוכלוסייה צפופה (המזרח התיכון).
 

ביקוש גדול מהיצע
במשך הזמן הולך וגובר המחסור במים מכיוון שאוכלוסיית העולם מתרבה בהתמדה, וביקוש המים בעולם המודרני לשימוש עירוני, חקלאי ותעשייתי הולך ומתרחב. כשהביקוש למים עולה על הכמות המתחדשת במאגרים, בני האדם ממשיכים בדרך כלל לשאוב ומפלסי המים במאגרים הולכים ויורדים. תופעה זו, הנקראת שאיבת יתר, היא אחד המאפיינים הבולטים של העולם הצמא למים. שאיבת יתר, הן במאגרי מים עיליים והן ממאגרי מי תהום, נקראת "כרייה". כרייה הוא מושג הלקוח מעולם המחצבים שהם משאבים בלתי מתחדשים. הכוונה בשימוש במושג זה היא להדגיש את הסכנה שגם מים עלולים להפוך משאב בלתי מתחדש. כריית מים מלווה בדרך כלל בנזקים משניים של המלחה ופגיעה אקולוגית, ובמקרים קיצוניים הנזקים הם נזקים שאין להם תקנה. הפקת המים באגן ההיקוות של ימרת ארל ברוסיה היא דוגמה קיצונית. ימת ארל הצטמצמה לממדים זעירים בהשוואה למצבה הראשוני, והנזקים האקולוגיים היו חמורים מכיוון שהימה הומלחה.
 

ארגון האומות המאוחדות בדק את ההיצע ואת הביקוש למים מתוקים בעולם ובחן כיצד הם משתנים במשך הזמן. המסקנה העיקרית הייתה שבהלך המאה העשרים גדל הביקוש למים לפחות בקצב כפול בהשוואה לקצב גידול האוכלוסייה. עוד נמצא שכיום שליש מאוכלוסיית העולם מתגוררת באזורים שיש בהם מחסור במים, והתחזית היא שבשנת 2025, שני שלישים מאוכלוסיית העולם יחיו בתנאים של מחסור במים.
 

זיהום מקורות המים
המהפכה התעשייתית הביאה איתה בעיית זיהום חמורה. קצב כניסתם של מזהמים למערכת האקולוגית גדל במאה העשרים מעל ומעבר ליכולת הסילוק וכך גם כמות ומגוון החומרים המזהמים. צריך לזכור כי מקורות מים מזוהמים גרמו למגיפות לכל אורך ההיסטוריה. מכאן, בעידן המודרני יש לדאוג למים לא רק באזורים צחיחים אלא גם באזורים עשירים במים באיכות שאינה ראויה לשימוש.


המים העיליים ומי התהום
המים הראויים לשימוש האדם הם המים העיליים - המצויים על פני היבשות, ומי התהום - המצויים בסלעים תחת פני היבשות. המים העיליים, היינו, האגמים והנהרות, הם מקור האספקה העיקרי של המים בשל היותם זמינים ונוחים לניצול. משום כך התפתחו התרבויות העתיקות בעולם בסמוך למקורות המים העיליים. מי התהום, הקשים יותר להפקה, מנוצלים בעולם באופן חלקי בלבד. עם זאת, באזורים השחונים יותר, שיש בהם מחסור במים עיליים, מנוצלים מי התהום באופן אינטנסיבי יותר. בישראל מספקים המים העיליים - הכינרת והנחלים, רק כשליש מהצריכה השוטפת, ומי התהום כשני שלישים.
 

מים עיליים
האגם הגדול ביותר בעולם הוא הים הכספי ביבשת אסיה (370,000 קמ"ר). אגמים מפורסמים נוספים הם ימת ארל וימת ביקל באסיה, הימות במזרח אפריקה, והאגמים בגבול ארצות הברית-קנדה. הנהר הארוך ביותר בעולם הוא הנילוס שבאפריקה (6,700 ק"מ), והנהר בעל הספיקה הגבוהה ביותר בעולם הוא האמזונס בדרום אמריקה (175,000 מ"ק בשנייה). האגמים והנהרות משמשים את האדם לא רק כמקור מים (לשימוש עירוני, חקלאי ותעשייתי) אלא גם כמקור להפקת אנרגיה ולנתיבי שייט. זרימה מוגברת בנהרות בעונות הגשומות עלולה לגרום לשטפונות והצפות ולנזקים כבדים. הפקת מים מנהרות ואגמים מצטמצמת במשך הזמן בגלל תהליכי זיהום הפוגעים באיכותם.
 

מי תהום
מי התהום המצויים בתת הקרקע מתמלאים מגשמים המחלחלים מפני השטח כלפי מטה ומתרוקנים דרך מעיינות. המים אינם מצויים בתוך מערות ענק תת-קרקעיות (חוץ ממערות קרס בסלעי גיר), אלא ממלאים את החללים והסדקים הקטנים שבסלעים, במרחב הנקרא תווך נקבובי. המים מרווים את הסלעים בדומה לספוג הרווי במים. שכבת הסלעים שבתוכה אגורים המים ויכולים לזרום בקלות באופן שאפשר להפיק אותם נקראת אקווה (בלטינית אקוויפר). שכבת הסלע שהמים אינם יכולים לזרום בה בקלות, ועל כן אי אפשר להפיק אותם ממנה, נקראת אקוויקלוד. שכבת סלע שיכולת זרימת המים בתוכה בינונית נקראת אקוויטרד.
בעידן המודרני, הפקת מי התהום הולכת ומתפתחת הודות לפיתוח הטכנולוגי המאפשר שאבית מים ממעמקים.
 

מחזור המים בטבע
תנועת המים בטבע נעה במחזוריות תמידית. חום השמש מאדה את מי האוקיאנוסים, הנהרות ושאר מקווי המים. אדי המים עולים מעלה לאטמוספרה ונעים בה. בהדרגה מתקררים האדים ומתעבים, עד אשר הם הופכים לטיפות מים, המתחברות לעננים. העננים מורידים גשם וכך המים חוזרים אל הקרקע בצורת המשקעים - גשם, שלג, ברד וטל. חלק מהמשקעים מחלחלים אל מי התהום, אך רובם מתנקזים אל מקווי המים העיקריים שהינם האוקיאנוסים.

גירסת הדפסה
שלח לחבר
האם דף זה עזר לך?