Skip Navigation Linksדף הבית > עברית > מים וסביבה > פרויקט החולה

רשות המים לשירותך

פנו אלינו
טפסים להורדה
דיווח ספקי מים
מידע נוסף


תכנית האב למשק המים


 פרויקט החולה 

עמק החולה הינו עמק מישורי התחום ברמת הגולן במזרח והרי נפתלי במערב. בדרומו גובל העמק ברמת כורזים הגבוהה ממנו, כאשר הירדן מנקז את העמק דרומה דרך אפיק צר הנמצא בין רמת כורזים לבין רמת הגולן. גבולו הצפוני של העמק ממוקם בין כפר יובל ומעיין ברוך לבין מורדות החרמון.
 
בעיית הניקוז בחלק הדרומי
באגם החולה התגלו לאורך תקופות היסטוריות בעיות ניקוז בחלקו הדרומי. דבר זה גרם לכך שבביצות הצטברה אדמת כבול -  אדמה עשירה במיוחד בגופרית. הכבול נוצר מכיוון שקצב החמצון אינו מספיק לסלק את כל החומר האורגני בביצות.


פרויקט ייבוש החולה
בתחילת המאה העשרים, היו בעמק החולה 13 קמ"ר אגם ועוד 47 קמ"ר ביצות עונתיות שהשתרעו מצפון לאגם. האזור היה מכוסה בצמחיית גומא פפירוס - צמח חסר עלים הגדל בנהרות. גובהו מגיע עד ל-4 או 5 מטרים. תנודות מפלס מי התהום  בין שיא הקיץ לשיא החורף, שינו את שטח הביצות בין 8,000 ל- 47,000 דונם. פרויקט ייבוש החולה שנעשה בשנים 1959-1951, תרם 60,000 דונם קרקע חקלאית המעובדת באינטנסיביות. בקצה הדרומי של העמק הושארו 3,000 דונם של שמורה טבעית, ועדיין מוצאים בה גומא פפירוס. הייבוש נעשה על ידי חפירת שתי תעלות ניקוז גדולות והעמקת אפיק הירדן שאפשרו זרימת מים חופשית דרומה והורידו את מפלס מי התהום בעמק. מבחינת משק המים, ייבוש עמק החולה הקטין את שטח פני המים החשופים לאטמוספרה והוריד את איבוד המים בהתאדות.
 
ההשפעות השליליות של ייבוש החולה
התפרקות החומר האורגני במשך הקיץ העשירה את הקרקע בתרכובות חנקן ובחורף, בזמן הרטבת הקרקע, נשטפו תרכובות החנקן לתעלות הניקוז והן זרמו לכינרת בזמן השיטפונות. אדמת הביצה המיובשת הפכה המקור העיקרי של חומרי זיהום לכינרת. תרכובות החנקן שהצטברו בכינרת שימשו חומר מזון וזירזו את גידול האצות ואת התרבות בעלי החיים הניזונים מהם. במשך הזמן התברר שייבוש החולה הוא הגורם העיקרי לירידת איכות מי הכינרת.
בשנות השמונים התגלו בעיות קשות בפוריות הקרקע בעמק החולה. הקרקע שהתחמצנה הידלדלה בחומרי המזון שבה וגדל הצורך בדישון. מוליכותה ההידראולית הנמוכה של הקרקע הצטרפה למגרעות והקשתה על העיבוד החקלאי. במשך השנים ננטשו 5,000 דונם. 
 
אגם החולה

 

ההצפה המחודשת – האגמון

בשנת 1944 החלו בפרויקט הצפת חלקים מהעמק מחדש. ההצפה נעשית באזורים שהיו בעבר חלק מהביצה, ויצרה את גוף המים המלאכותי הקרוי אגמון החולה. השם "אגמון" ניתן לאזור זה משתי סיבות: האחת מכיוון שהוא אגם קטן, והשנייה על שם אחד ממיני הצמחים הטיפוסיים הגדלים בו.
 
מטרות פרויקט הצפת החולה:
1. שיקום הקרקעות הנותרות באמצעות שליטה על מפלס מי התהום באופן שהשטח ינוקז בחורף ויימנע מהתייבשות בקיץ.
2.  מניעת ניקוז מים עתירי חנקן לכינרת.
3.  פיתוח תיירות בהכשרת 5,000 דונם פארק (בשטח שננטש) ובתוכו 1,000 דונם אגם מחודש (שחם, 1994). לצורך הפרויקט שוקם אפיקו המקורי של הירדן, נחפרו מחדש תעלות ניקוז ונבנו בהם סכרים רבים כדי שאפשר יהיה להכניס ולהוציא מים כנדרש ולשמור על מפלס מים אופטימאלי. המים עתירי החנקות המנוקזים מהעמק נאספים למאגר עינן ומטופלים (עם מי הביוב של קריית שמונה) עבור השקיה בגליל העליון המזרחי.

 

מאזן – יתרונות מול חסרונות בראי הזמן
במבט לאחור, המטרות העיקריות של פרויקט ייבוש הביצות בעמק החולה הוגשמו; נוצרו מקורות פרנסה ומרבית השדות מניבים תוצרת חקלאית. לעומת זאת המתכננים לא היו מודעים לתהליכים הכימיים והפיסיקליים שהתרחשו בקרקעות הכבול, ונזקים רבים נגרמו לקרקעות ולכינרת. חשוב להדגיש כי התהליכים הם הפיכים והמעוות תוקן. הטוענים שההצפה המחודשת מוכיחה שפרויקט ייבוש החולה היה משגה, אינם קולעים לאמת. עם זאת, בראייה לעתיד, כל פרויקט פיתוח במשק המים ראוי שילווה במערכת ניטור כדי לזהות נזקים בשלבים הראשונים.

 

גירסת הדפסה
שלח לחבר
האם דף זה עזר לך?