טיוב בארות 

משמעות המילה טיוב היא הפיכת המים לטובים ואיכותיים יותר. בעקבות הפעילות האנושית המתרחשת מעל פני הקרקע בעשורים האחרונים הכוללת תהליכי עיור ותיעוש מואצים וכן השקיה חקלאית באמצעות קולחין באיכות ירודה, מקורות המים של ישראל נמצאים בסכנת זיהום משפכים, מפסולת, מדלקים וכן בסכנת המלחה. המלחה נגרמת גם כתוצאה מהגברת הפקת מי התהום בעשורים האחרונים וירידת מפלסי המים המתוקים. בשל כך, נפסלים קידוחי מים רבים כמקור מים לשתייה והיצע המים העומד לרשות המשק קטן.

 
לטיוב מים שתי מטרות מרכזיות:
1. הגדלת היצע המים ממקורות המים הטבעיים על-ידי טיפול במים שנפסלו לשתיה עקב זיהום לרמה שניתן להשיבם להספקת מי שתייה.
2. הרחקת הזיהום ממקור המים, ומניעת התפשטות הזיהום.

היקף טיוב המים בישראל
עד שנת 2008 בוצעה הפקת טיוב בכ – 22 בארות המספקות כ - 13 מליון מ"ק לשנה. בשנת 2009 נוספו עוד כ – 25 מליון מ"ק בעקבות פעולות החירום שנעשו במסגרת הצעדים להתמודדות עם המשבר החמור במשק המים.

כיצד מתבצע הטיוב
הטיוב נעשה באמצעות שאיבת המים מהבאר והעברתם דרך מתקן טיפול - לרוב באמצעות ממברנות מיוחדות המפרידות את המזהמים מהמים – או באמצעות מהילה של מי הגלם עם מים באיכות גבוהה. טכנולוגיית הטיפול תלויה בין היתר בסוג המזהמים ובריכוזם במים. לאחר הטיפול מוזרמים המים למערכת ההולכה והאספקה.

סיוע מרשות המים
במסגרת מדיניות רשות המים להרחבת היצע המים הזמינים לשימוש, מעודדת רשות המים, באמצעות הקצאת מענקי סיוע והפחתת היטלי הפקה, פרויקטים לטיוב מי בארות שזוהמו והשמשתם לשתייה.
קרא בהרחבה (קישור עוגן)

  
לצורך סיוע לספקי המים בטיוב הבארות המזוהמות שברשותן פותח מנגנון סיוע ברשות המים שמטרתו לעודד את ספקי המים לטייב את הבארות המזוהמות.

מסלול מלא
בשנת 2000 החלה נציבות המים, הגוף שקדם לרשות המים, לקדם פרויקטים של טיוב מקורות מים, באמצעות מנגנון סיוע לטיוב, הכולל את המרכיבים הבאים:
1. מענק הניתן באופן חד פעמי עם תחילת הספקת מים מהקידוח לאחר הקמת מתקן הטיוב. גובה המענק נקבע על פי מחירון נורמטיבי (שנקבע על פי סוג המזהם, מספר המזהמים). היקף המענק מחושב על פי מכפלת גובה המענק למ"ק בש"ח בכמות המים המאושרת לטיוב.
2. מתן פטור מהיטל הפקה עבור הכמות המאושרת לטיוב לטווח זמן של 10 שנים.

מסלול מקוצר
בשנת 2007 לאור משבר המים, ומתוך הצורך להשמיש בארות בדחיפות, התווספו מנגנונים נוספים המאפשרים שימוש במים שאיכותם מונעת את השימוש בהם כמי שתיה:

 
א. לגבי מים שמליחותם עולה על 400 מג"ל כלוריד:

 ב. לגבי מים שהרכבם מונע שימוש כמי שתייה:

חסמים בשימוש במים שאיכותם אינה מאפשרת שימושם למי שתייה
ישנן מגבלות רבות המעכבות את פרויקט טיוב הבארות. בין המרכזיות בהן ניתן למנות:
1. אי-עמידה ב"רדיוס מגן" – באר שהוקמה לפני פרסום התקנות של משרד הבריאות בנוגע לשמירה על אזורי מגן יכולה להמשיך בפעולתה גם אם אינה עומדת במגבלות אזור המגן. עם זאת, אם הבאר הושבתה (לדוגמא, בעקבות מציאת זיהום בה), ההתייחסות אליה מצד משרד הבריאות היא כמו לבאר חדשה, שעליה לעמוד בכל המגבלות של קידוח חדש. משרד הבריאות אינו מכיר בטיפול במים כתחליף לשמירה על אזור מגן. כתוצאה מכך, עשרות בארות, בעיקר בתוך הערים, אינן מקבלות את אישור משרד הבריאות ניתנות להפעלה מחודשת, גם אם יוקם בהם מתקן טיוב.
2. בעיית הרכז – מתקן טיפול להרחקת חנקות דורש סילוק רכז. מגבלות של המשרד לאיכות הסביבה על הזרמת הרכז למערכות הביוב, ובוודאי הזרמתו לנחלים, מקשה על קידום הפרויקטים.
3. מגבלות סטטוטוריות ומגבלות שטח – מתקן טיפול הוא מבנה שדורש היתר בנייה, וזמן קבלת ההיתרים הינו גורם מעכב. פעמים רבות, גודל חצר הקידוח מוגבל, ולא ניתן להוסיף מתקן טיפול לחצר.
4. אי-ודאות של המפיקים – קיים חשש של המפיקים כי לאחר הקמת מתקן טיוב לטיפול בגורם זיהום אחד, יופיע מזהם אחר, ולא ניתן יהיה להפעיל את הבאר. גילוי זיהום הפרכלורט בקידוחי רמת השרון לאחר הקמת מתקני הטיוב לחנקות,כרומטים ומיקרו-מזהמים והשבתת הקידוחים בעקבותיו, גרם להפחתת נכונות מצד הרשויות להמשיך בתהליך הטיוב.