Skip Navigation Linksדף הבית > עברית > תכנון ופיתוח > מערכת המים הארצית

רשות המים לשירותך

פנו אלינו
טפסים להורדה
דיווח ספקי מים
מידע נוסף


תכנית האב למשק המים


 מערכת המים הארצית 

מדינת ישראל נמצאת באזור סמי-ארידי ומאופיינת במשאבי מים מוגבלים. חלקה הצפוני של המדינה עשיר יחסית במשקעים בהשוואה לחלקה הדרומי. חלקה המרכזי והדרומי של המדינה (עיקר שטחה) שייך לסף המדבר ולתחום המדברי. כמות המשקעים באזורים אלו קטנה ונדירה. כתוצאה משינויי אקלים גלובליים ורצף שנות בצורת במדינה, כמות זו נמצאת בדעיכה.

בסוף שנות ה-50 השכילו קברניטי המדינה להבין את הצורך בקיום מערכות הובלת מים שיאפשרו אספקת מים זמינים בחלקים הדרומיים והיבשים של המדינה. לצורך כך תוכנן בסוף שנות ה-50 "המוביל הארצי", מערכת משולבת של תעלות וצינורות מים שמטרתה שאיבה והולכת מים מאגם הכנרת אל חלקה המרכזי והדרומי של המדינה. הקמת המפעל החלה בתחילת שנות ה-60 והסתיימה לקראת 1964. עם הפעלתו יועדו כ-80% מהמים הזורמים בו לחקלאות וכ-20% לשתייה.

שינויים במגמות הצריכה במדינה וגידול אוכלוסין מהיר בשנות ה-90 (גלי העלייה) הביאו לגידול בצריכת המים בעיר ובהגברת העומס על מקורות המים השפירים. בתחילת שנות ה-90 סיפק המוביל הארצי כמחצית ממי השתייה בישראל. עד כניסת מתקני ההתפלה למערכת המים הארצית, כ-80% ממי מוביל המים הארצי יועדו למערכות השתייה בגוש דן ודרומה לו. כושר השאיבה מאגם הכנרת אל המוביל הארצי מסתכם כיום בכ-400 מלמ"ק/שנה, כ-1.1 מלמ"ק/יום שיא, באמצעות תחנת שאיבה מרכזית באתר ספיר בחלק הצפון מערבי של הכנרת. 


מערכת אספקת המים המרכזית נשענת ברובה על מפעל המים הארצי – המפא"ר – והיא מערכת המים המרכזית הקושרת את מקורות המים העיקריים עם מערכת ההולכה הראשית. כמויות המים המסופקות באמצעות המפא"ר מבוססות על שלושה מקורות מים שפירים: הכינרת וסביבה, אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. מקורות מים אלו מנוהלים בראייה ארצית ונקראים המערכת התלת אגנית או המערכת הארצית.
תפעול המערכת הארצית על ידי חברת מקורות מאפשר ויסות כמויות המים הנשאבות מאגם הכנרת למערכת המרכזית, בין היתר ע"י שילוב קידוחי מים מאקוויפר החוף ואקוויפר ההר אל מערכת האספקה. בשנים בהן מפלס הכנרת איפשר זאת, נשאבו מים בתקופות החורף והוחדרו למי תהום באקוויפר החוף. פעילות זו יכולה להעשיר את מי התהום ולמנוע הפסדי מים שמקורם בהתאדות.
רשת ההולכה של המפא"ר פרוסה כיום מהכנרת בצפון עד למצפה רמון בדרום. האזורים שמדרום למצפה רמון, עמק הערבה ואילת, ניזונים מקידוחים מקומיים של מי תהום מליחים וממים מותפלים.
מערכת המים הארצית מחולקת למספר קטעים הפועלים יחד להובלת המים מאגם הכנרת עד אזורי ביקוש עיקריים במרכזים המטרופוליניים.


מערכת המים הארצית - חלוקה לאיזורים

 

מפעל המים הארצי – המפא"ר
חלקה הראשון של המערכת כולל שאיבת מים מאגן הכנרת ועד מאגר צלמון, ודרגת שאיבה נוספת עד מאגר אשכול המצוי בחלקה המערבי של בקעת בית נטופה. סמוך למאגר אשכול הוקם מתקן הסינון הראשי של מי המוביל: מתקן זה מסנן את המים לאיכות הגבוהה כנדרש היום לפי תקן איכות המים. ממאגר אשכול מוזרמים המים לתחנת מנשה (סמוך לקיבוץ עין השופט) ובהמשך בצינור סגור, דרך "מנהרת משנה", עד תחנת ויסות ראשית בסמוך לקידוחי ראש העין. חלקו השני של המפעל מנקודה זו דרומה מתפצל ל-2 ענפים מקבילים:

ענף ראשון – "קו ירקון מערבי" מונח לאורכו של כביש מספר 5 עד צומת כביש 4/5 ודרומה לאורכו של כביש מספר 4. קטע מערכת זה מונח לאורך כביש 4 עד ל"תחנת ראשון", הדוחפת את המים דרומה עד תחנת גרנות. לאורך קטע זה יחוברו מתקני ההתפלה המתוכננים בחוף:
חיבור מתקן ההתפלה בפלמחים למערכת (בוצע לא מכבר) וחיבור מתקן ההתפלה באשדוד. חיבורים אלו - בנוסף לתגבור חיבורים קיימים מקידוחים ומפעלי אספקת מים מקומיים - מיועדים להעשיר את המפא"ר ולחזק את אספקת המים לדרום הארץ.  הענף המערבי של המפא"ר מסתיים במאגר זוהר (נפח 8 מלמ"ק) המצוי ממערב למושב נהורה בנגב הצפוני.
ענף שני – "קו ירקון מזרחי" מונח במקביל לקו המערבי אולם בתוואי מזרחי. תוואי הקו עובר בסמוך למושב דניאל ומושב אחיסמך (מערבית לרמלה), קיבוץ חולדה, כפר מנחם ועד תחנה סמוך למושב עוצם. חלקו האחרון של הקו מתחבר למאגר זוהר המוזכר לעיל.  קו זה משרת כמקור אספקת המים למערכות משנה של המפא"ר המספקות מים לישובים המזרחיים במעלה ההר: תחנת דניאל – שואבת מים לקו האספקה הרביעי לירושלים  וגוש יישובי מודיעין, תחנת חולדה – שואבת את המים לירושלים במערכת "הותיקה", תחנת כפר מנחם - שואבת לכיוון גוש עציון ותחנת עוצם לקריית גת וגוש יישובי לכיש.
המשכה של המערכת לדרום הארץ קיים גם הוא ב-2 ענפים: ענף מערבי אליו מועברים המים באמצעות מאגר זוהר ו"תחנת שמחה". מפעל זה מספק את המים בהמשך לברכת "תקומה" ועד בר מבטחים.
הענף המערבי מספק את המים באמצעות "תחנת השחר" ועד ברכת תפרח ומאגר צאלים. 2 הענפים הדרומיים של המפא"ר מהווים את מקור מי השתייה העיקרי בכל רמת הנגב, באמצעותם מסופקים המים לב"ש, דימונה, ערד עד מצפה רמון, בקמה המערכת.
חלקו הצפוני של המפעל מאגם הכנרת ועד מאגר אשכול, שדרת ההולכה העיקרית ממאגר אשכול ועד צומת ראש העין, קו ירקון מערבי וקו ירקון מזרחי, נקודת מפגש הקווים במאגר זוהר והמשך המערכת דרומה בשני ענפים מקבילים. 


משבר המים הקשה עימו מתמודדת המדינה (בעיקר החל מאמצע שנות ה- 2000) הוא משבר המאופיין ברצף נדיר של שנות בצורת בהן כמות המשקעים הייתה מתחת לממוצע. המשבר הביא עימו שינוי משמעותי במקורות המים של המדינה ובמערכות הולכת המים הראשיות. כניסת מתקני ההתפלה וייצור מים משמעותי במרכז המדינה מחייבים את רשות המים הלאומית להיערך לעידן המים המותפלים ובהיקף נרחב ולהתאמות משמעותיות במערכות אספקת המים. עם פיתוח מפעלי ההתפלה על פי התוכנית הארצית (נכון ל- 2009, יצור של כ-750 מלמ"ק/שנה), בטווח של 2015 "תאבד" הכנרת את מעמדה כמקור המים העיקרי במדינה.
על מערכת ההולכה הארצית – המפא"ר - להיערך לשינויים אלו תוך ניתוח השקעות ההון ותוכנית הפיתוח בהיבטים רחבים יותר של עלות המים, עלות תפעול, היצע מים טבעיים, תרחישים של עודף יצור מים וכדומה.

   

מפת מפעלי מים עיקריים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המוביל הארצי – תעודת זהות
• עם הפעלת המוביל הארצי ב-1964, 80% מהמים הזורמים בו הוקצו לחקלאות וכ-20% לשתייה. במשך הזמן הלכו וגדלו כמויות המים המיועדים לשתייה, עד כי בתחילת שנות ה-90 סיפק המוביל הארצי כמחצית ממי השתייה בישראל.
• המוביל הארצי מבוסס על שלושה מקורות מים שפירים: הכינרת ואגן ההיקוות סביבה, אקוות החוף ואקוות ההר.
• רשת המוביל הארצי מאפשרת את ויסות כמויות המים במאגרים ע"י שאיבת עודפי מים מן הכינרת בחורף והחדרתם אל מאגרי התהום. כך מועשרים מי התהום ונעשה שימוש במים מהכינרת, שאחרת היו עלולים להתאדות ולהתבזבז.
• המוביל הארצי מגיע מהכינרת בצפון עד למצפה רמון בדרום.
• האזורים שמדרום למצפה רמון, עמק הערבה ואילת, ניזונים מקידוחים מקומיים של מי תהום מליחים וממים מותפלים.
• בניית המוביל דרשה תכנון רב על מנת להתמודד עם תוואי השטח. המוביל צריך היה לעבור בהרים, נחלים (עמוד וצלמון) וקרקע סלעית וקשה לחפירה. בעיית המעבר בהרים נפתרה באמצעות חפירת מנהרות, והנחלים נחצו באמצעות בניית גיחונים.
• עם הקמתו, יועד המוביל הארצי בעיקר לאספקת מי השקיה למרכז ולדרום הארץ, אך במשך השנים החל לספק יותר ויותר מי שתייה.
• המוביל הארצי אפשר גם בדרום המדברי פיתוח חקלאות, אשר מבוססת בעיקרה על השקיית שלחין (השקיה מלאכותית).

גירסת הדפסה
שלח לחבר
האם דף זה עזר לך?