רשות המים לשירותך

פנו אלינו
טפסים להורדה
דיווח ספקי מים
מידע נוסף


תכנית האב למשק המים


 אגן הכנרת 

 

מפלס הכנרת 2004-2014

מפלס הכנרת 2004-2014 


לנתונים יומיים של מפלס הכנרת בין השנים 1966-2014 
לחץ כאן
 


אגן הכנרת

 

אגן הכינרת מוגדר כמכלול של כל תת-אגני מי התהום, אשר הניקוז הטבעי המשותף שלהם הוא אגם הכנרת.
 
היחידות ההידרוגיאולוגיות של תת-אגנים אלה כוללות אקוויפרים מגיל יורא, קנומן, איאוקן וקוורטר (בזלת ומילוי אלוביאלי). האגן משתרע מרכס החרמון בצפון עד לכינרת בדרום. הגבול המערבי הינו קו פרשת מי התהום הארצית בגליל. הגבול המזרחי נקבע בגולן, בגבול אגן היקוות הירדן.
 

מקורות המילוי החוזר הם משקעים ישירים (גשם ושלג) וכן זרימה צידית מאגנים שכנים מעבר לגבול.
תרומת האגן למשק המים נאמדת בכ-560 מלמ"ק בשנה, דהיינו כ-25% מצריכת המים בישראל.  בניגוד ליתר האגנים, באגן זה מנוצלים בעיקר מים עיליים בשאיבה ישירה מן הכינרת, וכן מנחלים ומעיינות במעלה. 
 
מי תהום מנוצלים בהיקף קטן בלבד.  עד שנות ה-90' נשאבו בממוצע כ-35 מלמ"ש בעיקר באזור הגליל העליון המזרחי (כ-20 מלמ"ש).  החל משנות ה-90 גדל היקף ההפקה לכ-60 מלמ"ש, כתוצאה מפיתוח קידוחים בגולן (כ-10 מלמ"ש) ובגליל התחתון, ממערב לכינרת (כ-30 מלמ"ש). איכות המים המופקים טובה מאד. 

 

להצגת גרף ספיקות לחצו על:
ירדן, תחנת גשר הפקק
מעין הבניאס
 

  מפת תחום ההתנקזות של הכינרת


ימת הכנרת

 

הכנרת ממוקמת בצפון מזרח מדינת ישראל, בשקע הירדן. שטחו של אגן ההיקוות  של אגם הכנרת הוא 2,730 קמ"ר (מתוכו כ- 2,000 קמ"ר בשטח מדינת ישראל).
היחס בין שטח הכינרת לבין שטח אגן ההיקוות הוא 1:16. שטחו של אגם הכנרת נע בין 168 קמ"ר (במפלס של 209- מ') ל- 158 קמ"ר (ברום של 215- מ').
אורכו של האגם הינו 21 ק"מ ורוחבו המרבי 12 ק"מ. נפחו הכולל של האגם הינו 4.13 מיליארד קוב, כאשר הנפח התפעולי בין הקו האדום העליון (208.80- מ') לקו האדום התחתון (213.0- מ') עומד על 692 מלמ"ק. אוגר המים עד למפלס המינימום הקבוע בחוק, 214.87- מ', מסתכם ב- 991 מלמ"ק. 

 
הכנרת משמשת כמאגר תפעולי וכמקור אספקת מים למערכת הארצית, לצרכנים מקומיים ולממלכת ירדן ומספקת בין רבע לשליש מאספקת המים הטבעיים במדינה.
מקורות המים לכינרת הם נהר הירדן העליון (תורם לאגם כ- 440 מלמ"ק בשנה בממוצע לתקופה 1975-2008), הגשם הישיר על פני האגן (כ- 65 מלמ"ק בשנה), נחלים המתנקזים לאגם מרמת הגולן ומהגליל המזרחי (כ- 80 מלמ"ק בשנה בממוצע) ומעיינות (30-40 מלמ"ק בשנה). ההתאדות השנתית הממוצעת מהאגם מסתכמת בכ- 230 מלמ"ק.
השונות הגבוהה של הכניסות מן המקורות הללו באה לידי ביטוי במקדם השתנות גבוה של המים הזמינים  (סטיית התקן של נפחי המים הזמינים הינה 67% מהממוצע הרב שנתי). מפלס הכנרת תלוי בכניסות ויציאות המים הטבעיים ממנה ומשאיבות שהיקפן נקבע על ידי החלטות תפעוליות ברשות המים. אתר השאיבה המרכזי מהכנרת נמצא בחופה הצפון-מערבי (אתר "ספיר של חב' "מקורות") והוא מחובר למערכת המוביל הארצי אשר מספקת את מי הכנרת לאזורים שונים בארץ.
 
מדידות רציפות של מפלס הכנרת קיימות משנת 1926. מפלס המים המכסימאלי שנמדד בכנרת עמד על 208.20- מ' ב- 27/01/69 ומפלס המינימום הגיע לרום של 214.87- מ'  ב- 29/11/01.  כיום רום זה הוא גם המפלס המינימאלי הקבוע בחוק. 
ריכוז הכלוריד באגם הכנרת (200-300 מגכ"ל) גבוה משמעותית מריכוז הכלוריד במי גשם (10-15 מגכ"ל) וזאת עקב כניסת מים מלוחים ממעיינות הנמצאים באזור טבחה (כגון מעיין נור). בשנים גשומות, בהן נפח המים המתוקים הנכנסים לכנרת מנהר הירדן גדול, יורד ריכוז הכלוריד באגם ואילו בשנים שחונות הוא עולה. החל משנת 1965 מפעילה חב' מקורות את "מוביל המים המלוח" אשר תופס חלק ממי המעיינות המלוחים לפני כניסתם לכינרת ומעבירם אל הירדן הדרומי.      

גירסת הדפסה
שלח לחבר
האם דף זה עזר לך?